© 2019 by Amir Cohen. Powered by wix.com

גילוי האש


זה היה לילה קר וגשום, אבא שמים הוריד גשם לאמא אדמה כבר חמישה ימים ברציפות. רעמים וברקים מילאו את השמים והתגלגלו בנהמה לאמא אדמה.
לפתע יללה משונה פילחה את האויר וחבורת הציידים זינקו ממתחם הלינה לעבר הרעש. הם ראו שם חיה, שלא נראתה מעולם. החיה החלה לטפס על העץ הגדול, שבתחילת השביל. הציידים הביטו אחד בשני והחליטו לירות בה את החצים שלהם, אך ללא הועיל, החיצים לא הזיקו לה כלל. הציידים המשיכו להביט בחיה שעה ארוכה וראו שהיא לא מתקרבת למחנה. הם הרגישו את חום גופה של החיה, ממלא את הלילה. אחד הלוחמים החליט להתקרב אליה. בצעדים בטוחים, עם המגן שלו לפנים, ניסה לנעוץ בה את הפגיון שלו. החיה נשכה את ידו, הוא הרגיש כאילו נשיכתה הגיעה עד לעצמות. החבורה החזירה אותו לשבט, המרפא לעס תערובת של עלים וחבש את ידו.


הם התכנסו בטיפי הגדול וסיפרו את הסיפורים לשאר השבט. הילדים, שהכירו כבר את כל החיות בעמק, פערו את עיניהם לרווחה בסקרנות ופחד.
לפנות הבוקר הגשם דעך, הריח של החיה אפף את כל המחנה. הילדים הסקרנים הצטרפו לחבורת השומרים לראות את החיה האדומה, אחת הילדות זרקה בשר שהיה באמתחתה, כדי לפייס את החיה. דקות רבות עברו והחיה לא אכלה את הבשר, הילדה התקרבה וגילתה שהבשר התרכך.
הימים עברו, אנשי השבט ניסו בכל יום להאכיל את החיה, בלילות הקרים הם התקרבו והתחממו מהבל פיה. העץ הגדול שבכניסה כמעט והתכלה. האנשים גילו שהחיה צריכה עץ, בכדי לגדול ואת האוכל שהם נותנים לה, היא מרככת והופכת לטעים יותר.


הגיעה תקופת הנדודים השבט יצא מהעמק לעבר הגבעות הירוקות. הם ביקשו מהחיה להצטרף. אבל החיה נשארה במקומה. אחד הגברים בשבט בנה כלוב מעץ. וכשהוא ניסה לקרב אליה את הכלוב, היא קפצה פנימה. השבט לקח את האש איתו בדרך ומאז האש שומרת על השבט והשבט שומר על האש.