© 2019 by Amir Cohen. Powered by wix.com

שוכחת להאיר

הגחלילית

לאחר בריאת העולם, הוצבו משפחה של שמונה אחים. שמונה כוכבים, לשמור על על הכיוונים.
צפון, דרום, מזרח ומערב. השמיים שלמעלה, האדמה שלמטה ועל האש שבפנים.

הכוכב השמיני הרגיש, חסר, חסר בערך, חסר במטרה ולעיתים רבות שכח לזהור, שכח להאיר, העצבות לקחה אותו לאט-לאט. ושמו הפך לשוכח-להאיר
לילה אחד כשסבתא לבנה עלתה וזרחה במלואה, ביקש ממנה שוכח-להאיר לרדת למטה, להסתכל על החיים, על העצים, החיות שהולכת על ארבע והציפורים שעפות בשמים. סבתא הזהירה את שוכח-להאיר. לא להתקרב מידי לאדמה, שלא ייתקע בכוח המשיכה ונתנה לו את ברכתה.

הקויטי הערמומי, ראה מרחוק את הכוכב הקטן מתקרב לאמא אדמה והחל מדבר איתו. ברוך הבא אחי, קרא לו והחל לרקוד. שוכח-להאיר ענה לו בברכה. אבל הקויטי אמר שהוא לא שומע ושעליו להתקרב. הכוכב הקטן שמח מאוד למראה הקויטי ולריקודים והגיע עד אליו, כדי שהקויוטי יוכל לשמוע אותו. הוא נעמד מעל ראשו של הקויטי. הקויטי לא היסס ובקפיצה קטנה אחת בלע אותו!
שוכח-להאיר קרא למשפחתו, אבל הם לא הצליחו למצוא אותן. מתוך עצבותו בבטן זאב הערבות, נזכר הכוכב הקטן ביכולתו להאיר. הוא האיר במלוא עוצמתו עד שזאב הערבות האיר כולו ולא יכל להתחבא יותר.

משפחת הכוכבים ביקשה מהשמים והרעמים לתפוס את זאב הערבות. הגשמים נחתכו על הקויוט, רעמים התגלגלו על האדמה, וברקים רדפו אחרי זאב הערבה. עד שאחד מהם שרף את קצה זנבו.

זה היה מאוחר מידי לשוכח-להאיר. הוא לא יכל לחזור לשמים. הוא התפלל לאמא אדמה והיא הפכה אותו לגחלילית, היא שמה לגחלילית, כוכב מאיר בקצה הגב. לתסכורת.

אומרים שעד היום כשזאב הערבות רואה גחלילית, הוא רץ כל עוד נפשו בו...